שפתי הפות הגדולות הינן חלק ממבנה המרכיב את וולוות האישה. שפתי הפות הגדולות יחד עם השפתיים הקטנות מקיפות ומגינות על האורטרה, הדגדגן ופתח הנרתיק. שפתיים אלה בנויות בעיקר מעור ושומן.קיים גבול המפריד בין השפתיים הגדולות לקטנות.לעיתים שפתי הפות הגדולות קרובות אחת לשניה, זו מימין וזו שמשמאל, ובכך גורמות לכיסוי פתח הנרתיק,שפתי הפות הקטנות,האורטרה והדגדגן. על פני שפתי הפות הגדולות, במהלך גיל ההתבגרות צומחות לעיתים שערות בזמן שהחלק הפנימי נותר חלק.כמו כן שפתי הפות הגדולות מכילות בלוטות זיעה וחלב, הרבה מאד כלי דם קטנים ובסיומותעצבים. צבע השפתיים הגדולות, גודלן ואורכן משתנה מאישה לאישה ומושפע ממספר הלידות ומפעילות הורמונלית. בשלב החיים האמבריונלים של האישה,עקב השפעת ההורמון הזכרי בין שבוע 4-6, מתרחשת גדילה של אברי המין החיצוניים.אצל הזכרים מתפתחים שק האשכים ובקרב נקבות שפתי הפות הגדולות והמונס פוביס.  בין השבועות 9-12 מושלמת היווצרות אברי המין החיצוניים המבדילים בין הזכר לנקבה. לאחר הלידה שפתי הפות הגדולות של העובר מתמלאות בשומן הופכות לחלקות בחיצוניותן ואילו שפתי הפות הקטנות נשארות קטנות ואינן בולטות.בגיל ההתבגרות כאשר מתחילה השפעה הורמונלית על הוולווה של האישה מתחילות שפתי הפות הקטנות לצמוח והופכות אלסטיות ואילו שפתי הפות הגדולות מתחילות להתמלא בשומן ולהצמיח שיער. במהלך השנים לקראת גיל בלות האישה, מאבדות השפתיים הגדולות את השומן שבהן והופכותפחות אלסטיות ולכן הן מתדלדלות.רק שפתי הפות הקטנות מגיבות לגירוי הורמונלי של אסטרוגן ואנדרוגן. הרבה מאד נשים אינן מרוצות מהמראה המתדלדל של שפתי הפות הגדולות ופונות לניתוח למתיחתן. ניתוח למתיחת שפתי הפות הגדולות מתבצע כמו כל ניתוח למתיחת עור. הטכניקה דומה במתיחת עור הפנים, במתיחת עפעפיים עליונים ותחתונים ומתיחת בטן. בהרדמה כללית לאחר שסומן אזור המתיחה בעמידה מבלי לפגוע באברים הסמוכים כמו בדגדגן ובשפתי הפות הקטנות מסירים את חלק העור העודף ומחברים מקצה לקצה את חלקי השפתיים הגדולות שנותרו. כדי לבחון האם המתיחה הצליחה צריך לבדוק בעמידה שלא קיימת צניחה של שפתיים אלה.  זמן ההחלמה לאחר הניתוח הינו כ-3 שבועות שהוא הזמן הדרוש לחוטים להימס באופן עצמאי.לאחר 3 שבועות אלה שפתי הפות הגדולות מתוחות אולם נשאר סימן דקיק שנוצר כתוצאה מחיבור הקצוות.ניתן להשתמש במשחת קלוקוט להעלמת והשטחת אותה צלקת דקיקה. מאמר זה נכתב על ידי ד״ר עמוס שפירא מנהל המרכז הישראלי לפלסטיקה ואגינלית – לייפות